קהילה הוא נושא שחקרתי במשך שנים, כפועל יוצא אך לא רק של חיי בקבוצה שיתופית, לימים הקומונה האנרכיסטית בבאר-יעקב, עם שנה אחרונה באדמאמא. לאדמאמא הגענו על מנת, לא פחות, להכין את עצמנו כקבוצה וכפרטים לקניית שטח בחו"ל והעתקת חיינו אליו. זו היא תקופה רחוקה, שנים לפני תהליך הדיפלומה. התיעוד הספיק להתדלדל מאז. נשארו לנו בעיקר חלומות ותמונות To mach for. שני זוגות אכן מצאו את עצמם בסופו של דבר בברזיל. חברה נוספת של הקבוצה ההיסטורית (עוד מבאר יעקב) עזבה ממש עכשיו (אוקטובר 2014) לגרמניה. השאר התפזרו בארץ ומשתדלים לעשות את הטוב ביותר מהמצב. מכולם אפשר לציין אחד שהגיע לעשייה יוצאת דופן בתחומינו – סער אוסטרייכר, האיש והיער.
מן אדמאמא, לאחר שהקבוצה התמוססה, הגענו עפרה ואני, לכליל, בהמשך החיפוש אחר הקהילה האקולוגית. בכליל בילינו כשנתיים, ואף כמעט קבענו יתד, כשהבנו שאנחנו לא שלמים לא עם ה"קהילה" ולא עם ה"אקולוגית" בכליל. ובכל זאת, שם הוקם אתר "בידיים", שם נהגתה לראשונה הסדנא הקהילתית לקיימות (דמיינתי אותה בהתחלה בעכו) כך שלמרות הכלול כליל הייתה ותהייה סיכה חשובה על הלוח שלי ושלנו.
החזון אותו הגדרתי מתוך תכנון העל הוא "למצוא את האיזון בין הפרטי לציבורי, ולקבל את ההשתנות של היחס שלי בתוך שיווי המשקל. להצליח להתחבר למארג חברתי מקומי שיהיה לי בו טוב, ואוכל למצוא את עצמי בו לאורך זמן".
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
בחורף 2012, עוד בחו"ל ועד קצת לאחר החזרה, תוך כדי שאנחנו מפנימים שבכליל הקהילה שאנחנו מחפשים לא נמצאת, התחלנו עפרה ואני, שוב בפעם המי יודע כמה, להעלות את כל האפשרויות, ולנסות לזהות באמצעות כלי הפרמקלצ'ר כיווני המשך למחקר.
כדי לנסות להצליח ממרחק לנתח באופן אובייקטיבי (בהנחה שאחר-כך גם יבוא האופן הסובייקטיבי ויאזן אותו), בחרנו לנסח קריטריונים ועדיפויות, כבסיס להבנה מה יותר חשוב לנו בחיפוש אחר מקום לבית שלנו, לקהילה, בקובץ הpdf הזה. בתחילה עשינו רשימה של קריטריונים, אז כל אחד בחר מספר חשיבות בין 1-10 שמבחינתו אותו היגד מייצג, ואז כדי לקבל את השקלול עשינו ממוצע בין שנינו. כך קיבלנו את הרשימה הבאה. הניקוד בסוגריים ליד ההיגדים מייצג את החשיבות הממוצעת. כחלק מאותו מחקר מקדים ערכתי מחקר בנושא זיהום האוויר בטבעון, שפורסם כאן – מי מזהם את האוויר שלי?
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
הקהילה האקולוגית המציאותית היא פשוט סך כל ההתקשרויות ה"אקולוגיות" שלנו. במקום למצוא מקום כדי להקים בו קהילה, צריך למצוא את הקהילה במקום בו אנחנו נמצאים. זה רק על קצה המזלג. איך עושים זאת? אני גם מחפש את הדרך. בהצלחה לכולנו.
מאמר שסיכם את מחשבותיי על כנס הקהילות האקולוגיות הראשון בנהלל בו השתתפתי.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
את אירוע ההשקה של הסדנא בחרנו לקיים (מבעוד מועד) רק בסוף הפיילוט שאורכו תוכנן כשלושה חודשים. כמות האנשים שהגיעו הייתה גדולה בהרבה מבערב החשיפה לסדנא, והאולמון הקטן היה עמוס לעייפה בצפיפות. בתחילה, לאחר הברכות של מוקי, מנהלת הגן, דיברתי אני כ-20 דקות (בלבד!) על הסדנא ועל מה יהיה מכאן והלאה, ואז נתתי ליואב אגוזי את הבמה, שסיפר לנו על טרנזישן. המחשבה הראשונית הייתה על כך שדווקא בערב ההשקה של הסדנא, שיגיעו כל המי ומי מטבעון והסביבה הקרובה, אז זה הזמן לדבר על התמונה הגדולה. אותה תמונה גדולה שבעצם ללא קיומה, במידה רבה גם אין זכות קיום לסדנא.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
תנועת הטרנזישן העולמית מכירה באופן רשמי בטרנזישן טבעון, 26.4.14
לאחר שנה של עבודה, החלטנו בקבוצה לבחון מה ההבדל בין יוזמה שבהקמה ליוזמת טרנזישן רשמית. מילאנו את השאלון המצורף כאן, מעין צ'ק ליסט, שארגנו בתנועה העולמית כדי שכל יוזמה תוכל להבין איפה היא, והבנו שאנחנו עונים על כל הקריטריונים. מכאן הדרך להפיכת היוזמה לרשמית הייתה קצרה. לקריאה (באנגלית), כאן.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
מטרת האירוע הייתה למשוך מתעניינים לעשייה של קבוצת הטרנזישן. האירוע היה מוצלח בפני עצמו, אך לא הרגשנו את אותותיו על שורות הפעילים. לסיכום האירוע באתר טרנזישן טבעון, כאן.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
מקום שני בתחרות הקהילה האקולגית של עמותת ירוק "עכשיו", 20.6.14
הגשנו את מועמדותינו כקהילה לתחרות הקהילה האקולוגית של עמותת "ירוק עכשיו" בשלהי מרץ, עם המסמך הזה (קול קורא של העמותה). לאחר כשלושה וחצי חודשים התבשרנו שזכינו במקום השני. טפיחה על השכם. לסיכום באתר טרנזישן טבעון, כאן.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
ערכנו מפגש למידה על מודל הטרנזישן עם יואב אגוזי. לקראת המפגש ענינו על שאלון שפותח בתנועה העולמית, שנועד לבחון את חיוניות היוזמה שלנו, ולזהות את נקודות החוזק, הצמיחה והחולשה. את תוצאות השאלון ניתן לראות כאן.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
עדכון המבנה הארגוני והקמת תא חדש, המ-תא, שעוסק בהרחבת המעגלים, 3.2.15
בעקבות תהליכי חשיבה ארוכים, שלי עם עצמי, ובמעגל הפעילים המרכזי של טרנזישן טבעון, החלטנו על ייצוב המבנה הארגוני, העברת יותר כוח לתאים, והקמת תא חדש נוסף שיעסוק בהפצת הרעיון לקהל הרחב.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.