קורס הפרמקלצ'ר נבע מתוך הביקורת על הקורס הקלאסי, מתוך ההכרות העקיפה שלי איתו. נעילה טכנולוגית במסגרת זמן מוגבלת ולא הגיונית, ועם דגש חזק מדי על גינון ותכנון צומח. התכנון החל בראש לפחות שנה לפני שהתחלתי להעלות על הכתב.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
לאחרונה החלטתי שאני מעוניין ללמוד יותר לעומק את הפדגוגיה של קורס הפרמקלצ'ר, ועל כן הצטרפתי לקורס הפרמקלצ'ר של המורה שי שחל. מה שנחמד בסיטואציה הוא שעל הדרך התפתחה הזדמנות לתעד תכנים מתוך הקורס ולשתף אותם. אספתי חומרים מעניינים מתוך הקורס של שי בשלושה מקבצים.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
תמיכה במחקר לתיזה של מתכנן הפרמקלצ'ר חגי מרום, ינואר 2013
חגי היה צריך לכתוב תזה, ורצה לכתוב אותה על פרמקלצ'ר. אותי עניין באופן פרטי לחקור בצורה רצינית יותר על קורס הפרמקלצ'ר (היו לי המון שאלות, עכשיו יש לי אפילו יותר). נפגשנו כמה פעמים, לא להכל יש תיעוד, אבל מה שכן: כתבנו מכתב למורים, עשינו פיילוט לראיון, שיפרנו אותו, ומשם חגי המשיך בעצמו, כשבסוף זה מה שיצא. סה"כ למדתי הרבה מהתהליך, הכי הרבה – מהחשיבה המקדימה על המחקר. תודה לחגי.
והמחקר הסופי (הקרדיט כמובן לחגי, אני רק עזרתי קצת, ומילאתי את הרוח במפרשים).
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
פרסום לקורס, סילבוס, ומצגת למפגשי חשיפה, ספטמבר-אוקטובר 2014
מצגת מפגשי החשיפה הועברה כבר פעמיים, כחלק מהמהלך גיוס משתתפים לקורס. ברור לגמרי שהאינטנסיביות של הקורס, עד כמה שאנחנו רואים אותה נחוצה, עשויה להלחיץ אנשים. ועל כן, החלטנו לבצע מפגשי חשיפה על מנת להסביר את הרציונאל שעומד מאחורי הקורס. את המצגת של ערב החשיפה ניתן
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
(בידיים) על תחת של סוסים וקורסי פרמקלצ'ר, 22.10.14
לפני שנדבר על פרמקלצ'ר, אני רוצה רגע לשים מאחורי את התחת של הסוסים (: סיפור חביב שממחיש את מה שאני מזהה כאחת הבעיות הקשות שלנו, החברה המודרנית. נתחיל הפעם דווקא מהפאנץ': "רוחב פסי הרכבת כמו שאנחנו מכירים אותם נקבע על ידי רוחב התחת של שני סוסים רומים". כן, כן. מה שקראתם. איך בדיוק? אסביר.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
כל מי שעשה או עושה קורס פרמקלצ'ר (או בשמו המלא PDC, שזה Premaculture Design Course) מגיע לשלב בו עליו לבחור נושא לתכנון אותו יבצע כפרוייקט סיום לקורס. מכיוון שזו היא ההתנסות הראשונה של כל מתכנן פרמקלצ'ר בתכנון מא' ועד ת', והכלים עדיין טריים ולעיתים מבולבלים, החלטתי לנסח רשימה של כללי "עשה-אל-תעשה" שיעזרו למתכנן הטרי לבחור פרוייקט מתאים למידותיו. לכל המתכננים הותיקים, אני מזמין אתכם להוסיף כללים ודגשים נוספים בתגובות. ונתחיל מהתחלה…
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
לאחר שכמעט שליש עבר, אפשר לומר שהמסע המעניין הזה בהחלט מצדיק את עצמו. יש עוד הרבה מה לעשות, ואיך לשפר, אך מאמצע ההרצה הראשונה, סיכום השליש מעיד על כך שעומק המחשבה והתכנון של הקורס עצמו מורגש. כמובן שצריך פרספקטיבה רחבה, מול קורסים אחרים, ולאורך זמן. אבל, היי… גם עד לכאן היה אפשר להגיע אחרת, ואנחנו דווקא מחוזקים ומסתקרנים לאן זה עוד ייקח אותנו.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.