קבוצת תמיכה – טייק שני – פרמקלצ'ריסטים אנונימיים

לאחר ההתנסות עם קבוצת התמיכה האישית, הבנתי שאני זקוק למרחב שפשוט יהווה מקום לשיח סביב פרמקלצ'ר והיומיום הישראלי. מרחב שבו נדבר על הפער שבין הרצוי למצוי ונתמוך אחד בשניה בזמן אמת. מרחב שבו להיות "איש/ת פרמקלצ'ר" זה לא מוזר.

המפגשים נקבעו לפעם בשלושה שבועות. בתחילה עבדנו בצורה יותר ספונטנית, כמו "סבב מה נשמע" אחד ארוך. לעיתים ניסיתי להכניס כל מיני תרגילים ומתודות, אבל השתדלתי לא לתפוס יותר מדי מקום כיוון שביקשתי מרחב אחד שבו אני מגיע כאחד המשתתפים ולא כמוביל או מנחה. זה לא כל-כך עבד לי

פרמקלצ'ריסטים אנונימיים – 4.10.2013

תכנון התהליך הקבוצתי למפגש ה-6

בשלב מסוים לאחדים מהקבוצה (שהגרעין הקשה שלה מנה כ-3-4 משתתפים, ובמעגל השני היו 8-10 משתתפים), הפריע שלרוב המשתתפים אין מחויבות לתהליך, מה שפוגע ביכולת לעזור אחד לשני ובאינטימיות. נוסף על זה, הורגש שהרצון שלי לא להוביל יצר וואקום והתוכן הספונטני שנוצר במרחב המשותף לא היה מספיק מעמיק, ולא מספיק מחייב עבור שאר המשתתפים. החלטנו לחדש את הכללים, והוחלט כי כל שלושה שבועות המפגש יהיה במקום אחר בארגון של אחד המשתתפים, התוכן יהיה ברמה גבוהה ויסחוף אנשי פרמקלצ'ר, ואחרי שני מפגשים המשתתפים יצטרכו להביע נכונות להתחייב לקחת חלק במעגל (ראו מפת חשיבה למטה).

המפגש הראשון היה הצלחה מסחררת. מעניין, מלמד ומלא בסוכר (רימונים!). עם זאת, ובלי קשר למפגש המוצלח, הורגש כי הקהילה האזורית קטנה מדי ו/או מעגל החשיפה הקיים לא הופך בקלות למעגל מחוייב לפעילות הזו.

מפגש למידה בנווה יער באוסף הרימונים

[magny image="http://www.permaculche.com/wp-content/uploads/2013/03/הקמת-קבוצת-התמיכה-P.A.-פרמקלצריסטים-אנונימיים.jpg" title="הקמת קבוצת התמיכה P.A. פרמקלצ'ריסטים אנונימיים" description="" align="right" click="1" scroll_zoom="1" small_image="" canvas_mode="1" maxwidth="925px" zoom="2.5" dia="400px" skin="new-im-frame-photo,new-title-below,new-description-off,new-slider-below,new-im-magnifier-light" ]

לסיכום ביניים, התהליך הנ"ל היה אחת מהסיבות משנה שהביאו אותי לתכנון וביצוע קורס הפרמקלצ'ר המקומי שלנו (ראו: 10# תכנון קורס PDC), כחלק מהמהלך ארוך הטווח להרחיב את הקהילה המקומית, ולהעמיק את קשריה.

Post By אסף צ'רטקוף (207 Posts)

היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.

In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.

Website: → אספצ'ה עושה פרמקלצ'ר

Connect