על תקשורת בטרנזישן טבעון, וקבלת החלטות אישית, 28.1.15
ארבעת השאלות שערכתי עם עצמי לגבי שאלות שהתגבשו בנושא מעגלי החשיפה של היוזמה, הרחבת מעגלי הפעילים והמשך התייצבות הפעילות.
[magny image="http://www.permaculche.com/wp-content/uploads/2015/04/תקשורת-וקבלת-החלטות-28.1.15.jpg" title="" description="" align="right" click="1" scroll_zoom="1" small_image="" canvas_mode="1" maxwidth="925px" zoom="2.5" dia="400px" skin="new-im-frame-photo,new-title-below,new-description-off,new-slider-below,new-im-magnifier-light" ]
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
Website: → אספצ'ה עושה פרמקלצ'ר
Connect
