(בידיים) שולחן עבודה ממוחזר, 25.3.12
כנראה שמישהו קרא את מחשבותיי, ששידרו את הצורך שלי לשולחן עבודה, והניח ליד הפח שמול ביתי משטח כבד ונפלא של שולחן ישן, כזה שכבר לא עושים היום. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לבנות לו רגליים.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
In this journey, i had it all. Moments of disbelief, mixed with flares of enlightment. The starting point was known but the ending (as always) was not, only felt, glancing for a moment, and then vanish again, as a remainder that ends are only figments of our imagination.
Website: → אספצ'ה עושה פרמקלצ'ר
Connect
Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.